אוסטאופורוזיס – דלדול והיחלשות של העצם – היא אחת הבעיות הבריאותיות השכיחות בעולם, במיוחד אחרי גיל המעבר. לצד תרופות מוכרות, בשנים האחרונות מתגבשת חזית מחקר חדשה: המעי והחיידקים החיים בו. שלושה מחקרים עדכניים – מודל בבעלי-חיים, ניסוי קצר בבני אדם, ומחקר מקיף (פרה-פרינט) – בוחנים סינביוטיקה ייעודית (שילוב פרוביוטיקה + פרהביוטיקה) שתוכנן “בהנדסה תזונתית” להגביר במעי יצירה של מולקולות הנחשבות ידידותיות לעצם. מה הם מצאו, ומה אפשר להסיק כבר עכשיו?
קודם כול: מה זה סִינְבִּיּוֹטִיקה?
סינביוטיקה היא מוצר המשלב זני מיקרואורגניזמים חיים (“פרוביוטיקה”) עם סיבים תזונתיים המשמשים להם מזון (“פרהביוטיקה”). המוצר הנחקר כאן, SBD111 (ובגרסת בעלי-החיים SBD111-A), מאגד מספר זני לקטובצילוס ושמר אחד, יחד עם סיבים ופירות יער. המטרה: לעודד את המיקרוביום לייצר חומצות שומן קצרות-שרשרת ואת ויטמין K2 – שתי משפחות תרכובות שמחקרים קודמים קשרו לאיזון בריא יותר של חילוף החומרים בעצם: פחות פירוק עצם ע״י אוסטאוקלסטים, ותמיכה בבניית עצם ע״י אוסטאובלסטים.
מחקר #1 – במודל “גיל המעבר” בעכברות:
הגנה על העצם הספוגית
במודל מקובל של אובדן עצם אחרי כריתת שחלות (המדמה חסר אסטרוגן), החוקרים נתנו לעכברות למשך ארבעה שבועות את הסינביוטיקה במינונים שונים. שני המינונים הגבוהים הצליחו לשמר את העצם הטרבקולרית (ה“ספוגית”) בראש הירך ובעמוד השדרה, בהשוואה לעכברות שלא קיבלו את התוסף. בנוסף נמצאו סימנים ביולוגיים שתומכים בכיוון הזה: ירידה בביטוי גנים הקשורים לפירוק עצם (למשל TRAP ו-cathepsin K) וירידה בציטוקינים דלקתיים (TNF-α ,IL-6) ברקמת החוליות. ברמת המעי נצפתה העשרה ביכולות פירוק סיבים והתססה לחומצות שומן קצרות שרשרת, לצד מסלולים ליצירת ויטמין K2 – בדיוק כפי שהמוצר תוכנן לעשות. חשוב לדעת: ההשפעה המשמעותית נראתה בעצם הספוגית (הרגישה יותר לשינויים הורמונליים), ופחות בעצם הקורטיקלית (החיצונית והקשיחה).
מחקר #2 – בבני אדם: בטיחות, סבילות, ואותות “מנגנון”
במחקר אקראי וכפול-סמיות קצר (28 ימים נטילה + 28 ימים הפסקה), נבדקה בעיקר בטיחות מערכתית וגסטרו-אינטסטינלית של SBD111 בקרב מבוגרים בריאים. תופעות הלוואי היו ברובן קלות, ומספרן וחומרתן לא נבדלו באופן מובהק מהפלצבו. מבחינת “האם זה עושה משהו במעי?”, בדיקות צואה הראו שהזנים מהתכשיר נמצאים במעי לאחר 28 יום, וניתוח גנטי של המיקרוביום הראה העשרה זמנית במסלולים לייצור ויטמין K2. אחרי הפסקת הנטילה, הזנים והמסלולים הללו נעלמו בהדרגה – רמז לכך שהשפעת המוצר תלויה בהתמדה. שימו לב: המחקר לא נועד למדוד צפיפות עצם או סיכון לשברים, ולכן אין כאן עדות ישירה ליעילות קלינית.
מחקר #3 – פרה-פרינט מעבדתי: איך המעי “מדבר” עם העצם?
במחקר מעבדה מקיף (טרם עבר ביקורת עמיתים) נבדקו שלושה נתיבים מרכזיים שיכולים לקשור בין המעי לעצם:
1. חיזוק מחסום המעי – שכבות תאי מעי שגודלו במעבדה הראו עלייה בהתנגדות החשמלית כשנחשפו לסינביוטיקה. מחסום הדוק יותר פירושו פחות “דליפה” של גורמים מעודדי דלקת מחלל המעי למחזור הדם.
2. הורדת דלקתיות בגוף – בתאי דם אנושיים, חשיפה למוצר הפחיתה באופן תלוי במינון את הציטוקינים הפרו-דלקתיים IL-6, IL-8 ו-CXCL1, במיוחד תחת “אתגר” דלקתי. אלה מולקולות הידועות גם בקשר שלהן להגברת פירוק עצם.
3. עיכוב אוסטאוקלסטים (תאים מפרקי עצם) – חומרים שמקורם ישירות מהמוצר SBD111 או ממגע של המוצר עם מודל “מיני-מעי” בלמו התפתחות ופעילות של אוסטאוקלסטים במבחנים סטנדרטיים, ואף הפחיתו מדדים של ספיגת עצם על שבבי עצם – ללא השפעה רעילה על התאים.
המחקר מזכיר גם תוצאות ראשוניות מניסוי אקראי לשנה אחת ב-286 נשים בשנים הראשונות אחרי גיל המעבר: לפי הדיווח, הסינביוטיקה צמצמה איבוד עצם בתתי-קבוצות מוגדרות מראש (נשים עם אוסטאופניה או עם BMI≥30), ובקבוצת ה- BMI הגבוה נצפתה ירידה במדד פירוק עצם בדם (CTX-1). מדובר בממצאים מעודדים, אך נדרשים פרסום מלא וביקורת עמיתים לפני הסקת מסקנות טיפוליות.
אז איך זה עשוי לעבוד?
כאשר חיידקי המעי מתסיסים סיבים תזונתיים, הם מייצרים חומצות שומן קצרות-שרשרת – מולקולות שיכולות “להרגיע” תאים של מערכת החיסון ולצמצם יצירה והפעלה של אוסטאוקלסטים. במקביל, ויטמין K2 שנוצר ע״י חלק מהחיידקים משתתף בהפעלת חלבונים כמו אוסטאוקלצין, המשתתף במינרליזציה של העצם. אם מוסיפים לכך מחסום מעי טוב יותר ופחות דלקת רב מערכתית, מתקבלת סביבה ביולוגית שנוטה לפחות פירוק עצם ויותר איזון בבנייה-פירוק – במיוחד בעצם הספוגית הרגישה לשינויים הורמונליים.
מה חשוב לזכור – המגבלות
● עכברות אינן בני אדם: תוצאות יפות של ארבעה שבועות במודל של חסר אסטרוגן אינן מבטיחות אפקט זהה בבני אדם לאורך שנים.
● המחקר בבני אדם היה קצר וקטן: הוא בדק בטיחות ומנגנוני פעולה, ולא שברים או צפיפות עצם.
● המאמר המעבדתי הוא פרה-פרינט: עד שלא יעבור ביקורת עמיתים ויתפרסם במלואו, יש להתייחס לממצאים בזהירות.
● מעורבות התעשייה: חלק מהעבודות נתמכו או נכתבו בשיתוף החברה המפתחת – מצב מקובל בשלבי פיתוח מוקדמים, אך כזה שמחייב קריאה ביקורתית.
● לא מחליף טיפול: אם יש לכם אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס – אין להפסיק תרופות או הנחיות רפואיות בלי ייעוץ אישי.
מה אפשר לעשות כבר עכשיו?
● להאכיל את המיקרוביום: תפריט עשיר בסיבים (ירקות שורש, פירות, אגוזים וזרעים) מספק “דלק” ליצירת חומצות השומן קצרות השרשרת.
● לאמץ הרגלים ידידותיים לעצם: פעילות נושאת משקל (הליכה, ריצה קלה, ריקוד, אימוני התנגדות), צריכת סידן (עדיף ממקורות מזון) וויטמין D בהתאם להמלצות, והפחתת עישון וצריכת אלכוהול עודפת.
● לשקול תוסף – בחוכמה: מי ששוקלים פרוביוטיקה/סינביוטיקה ייעודית לעצם – כדאי להתייעץ עם רופא/ה, במיוחד אם אתם סובלים ממצבים חיסוניים מורכבים או נוטלים תרופות ביולוגיות.
● מעקב מסודר: בדיקות צפיפות עצם בתדירות המומלצת, ומעקב אחרי סמנים קליניים ואורחות חיים – הם עדיין אבני היסוד של מניעת שברים.
בשורה התחתונה
הכיוון המיקרוביאלי לבריאות העצם נראה ביולוגית הגיוני ומגובה בסימנים מוקדמים: הגנה על עצם ספוגית במודל בעלי-חיים, בטיחות וסבילות טובות בניסוי קצר בבני אדם עם העשרה זמנית בנתיבי ייצור ויטמין K2, ומנגנונים מעבדתיים שמעידים על הקשר בין מחסום מעי טוב יותר, פחות דלקת ובלימת פעילות האוסטאוקלסטים. זה עדיין אינו טיפול מוכח למניעת איבוד עצם או שברים באוכלוסייה הכללית. אם מחקרים ארוכי-טווח ומבוקרים יאשרו את התועלת – סינביוטיקה עשויה להפוך לכלי משלים בארגז הכלים של בריאות העצם. עד אז, זכרו: תזונה טובה, פעילות גופנית קבועה ומעקב רפואי מסודר הם היסודות. ולפי המחקרים האחרונים נראה שהמעי הוא שותף חשוב בתהליך השמירה על עצמות חזקות.
מקורות
https://journals.physiology.org/doi/pdf/10.1152/ajpendo.00366.2021
