ישראלים רבים מכירים את השילוב הזה מהשירות הסדיר, מהמילואים או מתקופות לחימה: לילות עם מעט מאוד שינה, ארוחות לא מסודרות, מאמץ גופני, דריכות מתמשכת וימים ארוכים שבהם צורכי הגוף נדחקים הצדה. בזמן השירות הגוף ממשיך לתפקד, לעיתים באופן מרשים, אבל מחקר חדש מראה שמתחת לפני השטח עלולים להתרחש שינויים משמעותיים בהורמונים, בחילוף החומרים ובמדדי הדם.
באופן מפתיע, דווקא הגברים במחקר הראו שיבושים נרחבים ומתמשכים יותר מהנשים. הממצאים אינם מבוססים על חיילי צה״ל, אך הם מספקים הצצה מעניינת לאופן שבו גוף האדם מגיב לתקופה ממושכת המשלבת מחסור בשינה ובמזון, מאמץ גופני ולחץ נפשי.
יותר מחודשיים של עומס קיצוני
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Applied Physiology, עקב אחר 36 חיילים וחיילות שסיימו את קורס הריינג׳רס של צבא ארצות הברית, אחת מתוכניות האימונים הצבאיות התובעניות בעולם. בקבוצה היו 26 גברים ועשר נשים.
הקורס נמשך לפחות 61 ימים וכולל שלושה שלבים בתנאי שטח שונים: שטח כללי, הרים וביצות. המשתתפים נדרשים להתמודד עם מאמץ גופני קשה, משימות הדורשות ריכוז וקבלת החלטות, לחץ נפשי ומחסור ניכר בשינה. במהלך חלקים מהקורס הם ישנו כשלוש שעות וחצי בלבד בלילה.
בתרגילי השטח קיבלו המשתתפים שתי מנות קרב ביום. אף שכל מנה הכילה כ-1,250 קלוריות, ההוצאה האנרגטית הייתה כה גבוהה עד שהם נותרו במחסור קלורי משמעותי.
אצל הנשים נע המחסור בין כ-660 ל-1,050 קלוריות ביום, בהתאם לשלב האימונים. אצל הגברים הוא הגיע לכ-1,210 עד 1,890 קלוריות ביום. במהלך הקורס איבדו הנשים כ-4 עד 7 אחוזים ממשקל גופן, והגברים איבדו כ-6 עד 8 אחוזים.
החוקרים ביצעו בדיקות דם והערכות של הרכב הגוף לפני תחילת הקורס ובסיום כל אחד משלושת השלבים. הם בדקו הורמונים הקשורים לבלוטת התריס, לגדילה ולמערכת הרבייה, וכן מדדי דלקת, ברזל, פריטין, המוגלובין והמטוקריט.
הגוף מתחיל לחסוך באנרגיה
כאשר הגוף אינו מקבל מספיק אנרגיה, הוא נאלץ לקבוע סדרי עדיפויות. מערכות החיוניות לתפקוד המיידי מקבלות קדימות, בעוד שתהליכים כמו גדילה, רבייה, בניית שריר, תיקון רקמות ותחזוקה ארוכת טווח עלולים להצטמצם.
אחד הממצאים הבולטים היה ירידה ניכרת ברמות IGF-1, הורמון המעורב בגדילה, בשמירה על השרירים והעצמות ובתיקון רקמות. רמותיו ירדו בכל שלבי הקורס, הן אצל הגברים והן אצל הנשים.
במצב כזה, הירידה אינה בהכרח עדות למחלה. היא עשויה להיות תגובת הסתגלות שנועדה לחסוך במשאבים בתקופה שבה אין לגוף די אנרגיה. אולם כאשר המצב נמשך, הוא עלול לפגוע בהתאוששות, בשימור מסת השריר, בבריאות העצם וביכולת לעמוד בעומס גופני נוסף.
אצל הגברים נמצאו שינויים נרחבים יותר
אצל הגברים נמצאו שינויים בכמה מערכות הורמונליות לאורך כל הקורס. רמות T3, ההורמון הפעיל של בלוטת התריס המשתתף בוויסות חילוף החומרים, ירדו בכל שלושת השלבים. גם רמות TSH ירדו, ממצא שעשוי להעיד על דיכוי זמני של הציר ההורמונלי המפקח על פעילות בלוטת התריס.
רמות הטסטוסטרון החופשי היו נמוכות מרמות הבסיס לאורך כל הקורס. הטסטוסטרון הכללי ירד בשני השלבים הראשונים, אם כי בשלב השלישי הוא התקרב לרמתו ההתחלתית. במקביל עלו רמות SHBG, חלבון הקושר את הטסטוסטרון בדם. עלייה זו עשויה להסביר מדוע כמות הטסטוסטרון הזמינה לרקמות נותרה נמוכה גם כאשר רמת הטסטוסטרון הכללי התאוששה חלקית.
שינויים כאלה מוכרים במצב הנקרא חסר אנרגטי יחסי בספורט, בעבר התייחסו לתופעה בעיקר בהקשר של ספורטאיות, אך כיום ידוע שהיא עלולה להופיע גם אצל גברים. היא עשויה להתבטא בעייפות, התאוששות איטית, ירידה בחשק המיני, שינויים במצב הרוח, פגיעה בביצועים ועלייה בסיכון לפציעות ולפגיעה בעצם.
המחקר לא בדק את התסמינים האלה ישירות, ולכן אי אפשר לקבוע שהחיילים אכן סבלו מהם. עם זאת, התבנית ההורמונלית מלמדת שגם הגוף הגברי משלם מחיר כאשר הוא נדרש לתפקד לאורך זמן ללא מספיק מזון, שינה והתאוששות.
ומה קרה אצל הנשים?
גם אצל הנשים נמצאו שינויים, אך הם היו מצומצמים יותר והתרכזו בעיקר בשלב ההרים. בשלב זה ירדו רמות האסטרדיול, הפרוגסטרון, הטסטוסטרון הכללי והחופשי ו-TSH. לעומת זאת, רמות T3 נותרו יציבות יחסית לאורך הקורס.
אין להסיק מכך שנשים מוגנות מפני עומס ומחסור אנרגטי. רק עשר נשים השתתפו במחקר, ושש מהן השתמשו באמצעי מניעה הורמונליים, שיכולים להשפיע על תוצאות הבדיקות. החוקרים גם לא עקבו אחר המחזור החודשי והביוץ במהלך הקורס.
בנוסף, הורמוני המין הנשיים משתנים באופן טבעי לאורך החודש, ולכן בדיקת דם בנקודת זמן אחת אינה תמיד משקפת בצורה מלאה את פעילות המערכת. ייתכן שחלק מהשינויים לא זוהו בגלל גודל הקבוצה או עיתוי הבדיקות.
פריטין גבוה לא תמיד מעיד על מצב ברזל טוב
רמות הפריטין עלו אצל הנשים והגברים בכל שלבי הקורס. לכאורה ניתן היה לחשוב שמאגרי הברזל שלהם השתפרו, אך פריטין מושפע גם מדלקת ומעומס גופני. לכן, עלייה בפריטין בתקופה של מאמץ קיצוני אינה מעידה בהכרח על שפע של ברזל.
אצל הגברים נרשמה ירידה בהמוגלובין ובהמטוקריט לאורך הקורס, כאשר הירידה הגדולה ביותר הופיעה בשלב האחרון. אצל הנשים מדדים אלה ירדו באופן מובהק רק בשלב האחרון. הממצאים ממחישים מדוע חשוב לפרש את מדדי הברזל יחד ולא להסתמך על פריטין בלבד.
גם ההתאוששות היא חלק מהמשימה
המחקר היה קטן וכלל רק את מי שהצליחו לסיים את הקורס. הוא גם אינו מאפשר להפריד בין השפעות המחסור במזון לבין ההשפעות של חוסר שינה, לחץ נפשי ומאמץ גופני. לכן אי אפשר להשליך את תוצאותיו ישירות על כל חייל, חיילת או איש מילואים.
ובכל זאת, המסר שלו רלוונטי: העובדה שאדם מצליח להמשיך לתפקד אינה אומרת שהגוף אינו משלם מחיר. עייפות ממושכת, ירידה בביצועים, התאוששות איטית, הפרעות שינה, פציעות חוזרות, שינויים במחזור או ירידה בחשק המיני לאחר תקופה של עומס אינם בהכרח סימן לחוסר כוח רצון.
לאחר שירות ממושך או תקופה של עומס קיצוני, הגוף עשוי להזדקק לזמן, לשינה מספקת, לאכילה סדירה ולכמות אנרגיה וחלבון המתאימה לדרישות שהופעלו עליו. כאשר התסמינים נמשכים, כדאי לפנות להערכה רפואית ולא לייחס אותם אוטומטית רק למתח.
הגוף מסוגל להסתגל לתנאים קשים ולהמשיך לבצע את המשימה. אבל הוא עושה זאת באמצעות פשרות ביולוגיות שלא תמיד נראות מבחוץ. לכן גם ההתאוששות אינה מותרות, אלא חלק חיוני מהחזרה לבריאות ולתפקוד מלא.
מקורות
